גמרא
פירוש
אַגְבְּיֵהּ אִיהוּ בְּחוֹבוֹ, פְּלִיגִי בַהּ רַב אֲחָא וְרַבִּינָא, חַד אָמַר: הָדְרָה, וְחַד אָמַר: אלָא הָדְרָה.
מַאן דְּאָמַר ״לָא הָדְרָה״ סָבַר: הַאי זְבִינֵי מְעַלְּיָא הִיא, דְּהָא מִדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ אַגְבְּיֵהּ; וּמַאן דְּאָמַר ״הָדְרָה״ סָבַר: לָא זְבִינֵי מְעַלְּיָא הוּא, וְהַאי דְּאַגְבְּיֵהּ מִדַּעְתֵּיהּ וְלָא אֲתָא לְדִינָא, מֵחֲמַת כִּיסּוּפָא הוּא דְּאַגְבְּיֵהּ.
וּמֵאֵימָת אָכֵיל פֵּירֵי? רַבָּה אָמַר: מִכִּי מָטְיָא אַדְרַכְתָּא לִידֵיהּ. אַבַּיֵי אָמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ.
רָבָא אָמַר: במִכִּי שְׁלִימוּ יֹמֵי אַכְרַזְתָּא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אגביה איהו בחובו כלומר אם לא שמאוה ב״ד למלוה על כרחו של לוה וקם לוה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זו בחובך פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הדרא וחד אמר לא הדרא. מאן דאמר לא הדרא סבר דהא מדעתיה דנפשיה אגבייה האי וזביני מעליא הוא. ומאן דאמר הדרא לאו זבינא מעליא הוא והאי דאגביה מנפשיה ולא אתא לבי דינא מחמת כיסופא הוא דאגביה: סימן קח וכתב הרב ר׳ ברוך מארץ יון זצ״ל וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל והילכתא לא מהדר. וכל הני דפשיט הילכתא נינהו וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ״ל כדבריו. והכי אמר בפ׳ התקבל למימרא דמספקא ליה לרב אי הילך כזכי דמי אי לאו כזכי דמי והא איתמר הילך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא. פירש״י זצ״ל ספק ממונא לקולא והמוציא מחבירו ידו על התחתונה לפיכך אינו חוזר. והכי נמי אמר בהמפלת אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקה טינוף בבהמה גסה שיליא באשה שפיר ושיליא ואילו שפיר בבהמה לא קא פטר. א״א בשלמא בצלול מחלוקת משו״ה אשה דרבי קרא פטר ביה שפיר בהמה דלא רבי בה קרא לא פטר בה שפיר אלא אי אמרת בעכוד מהלוקת מכדי סבדא הוא מאי שנא אשה דקא פטר בה שפיר ומאי שנא בהמה דלא קא פטר בה שפיר. מי סברת דר׳ יהושע מיפשט פשיט׳ ליה לר׳ יהושע ספוקי מספקא ליה גבי אשה דממונא הוא ספק ממונא לקולא ועל הכהן להביא ראיה שלא ביכרה. גבי בהמה דאיסורא איכא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא: סימן קט מכל הני שמעינן דכל היכא דמספקא לן בממונא היכי דינא מוקמינא ממונא אחזקתי׳ והמוציא מחבירו עליו הראיה. ונראה בעיני דהוא הדין דהיכא דסלקא שמעתא בתיקו הואיל וספיקא היא המוציא מחבירו עליו הראיה כדברי רבינו שמואל זצ״ל ולא כפר״ח זצ״ל ורבינו יצחק אלפס שמפרשי׳ דהיכא דסלקא שמעתא בתיקו והוי ספק ממונא וחולקין דהואיל ועלתה בתיקו מחמת דלא ידעינן היכי דינא דמי לההיא דרב גבי הולך כזכי דמי ולההיא גבי ר׳ יהושע גבי שפיר דמספקא להו היכי דינא ואמרו המוציא מחבירו ע״ה. וההיא דשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה דחולקין לא דמיא כדפי׳ רבי׳ שמואל זצ״ל כדפרישית באלו מציאות ותו דרבינו יצחק אלפס זצ״ל פי׳ בשמעתי׳ הלכה כדברי המיקל אלמא ספק ממונא לקולא ומאי שנא בעלמא דחולקין: [שם]
מאימת אכיל פירי ה״ג אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא. וכן הסדר תחילה דבה. ואחריו אביי ואחריו רבא פי׳ מי ששמו לו ב״ד קרקע מאימת היא קנויה לו לאכול פירות אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמר בהגוזל בתרא בית דין כותבין לו אדרכתא שטר פסק דין על נכסי לוה שבבל מקום שימצא שלו יקחם ומוסרין לו השטר ומאותה שעה שבא זה שטר לידו אוכל פירות הקרקע. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו מיום שנחתם שטר האדרכתא בב״ד אע״פ שלא בא לידו. רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא אע״פ שבאתה האדרכתא לידו ולא מצא נכסי׳ ללוה עד לאחר זמן וכשמצא הוזקק לבא לב״ד ומכריזין שיש כאן קרקע למכור כדתנן בערכין אם בא זה וקבלה ביותר ממה ששמאוה אחרי׳ מוסרים אותה בידו לאחר שכלו ימי אכרזה: סימן קי ופסק הרב ר׳ ברוך מארץ יון זצ״ל הלכה כרבא וההיא דשילהי הנושא בכתובות חמתיה דר׳ חמא אריכא איתת אחוה הואי זנה עשרין וחמש שנה בבית נשא לסוף אמרה ליה הב לי מזוני אמר לא אית לך מזוני רב לי כתובה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך תבעי לדינא קמיה דרבא בר שילא א״ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר זניתה עשרין וחמש שנה בבית נשא פי׳ בבית אביה דדראי בכתפאי ואמטי לה א״ל טעמא מאי אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרי משום דכסיפא לה הכא נמי כ״ש דכסיפא לה מחמת הכבוד הזה שעשית לה לא הוה קא ציית דינא כתב לה אדרכתא אנכסיה אתא לקמיה דרבא אמר ליה חזי מר היכי דנן א״ל שפיר דנך א״ל וליהדר לי פירי דארעא דשיעור כתובתי דאכל מיומא דאיכתיב לי אדרכתא עלוהי שמאותו היום הם ברשותי א״ל אחוי לי אדרכתיך חזייה דלא הוה כתיב ואישתמודעי דניכסי אלין דמיתנא אינון א״ל אדרכתא לאו שפיר כתיבא שנכתבה על כל נכסיו של זה ושדות שלו אינן משועבדים לכתובתיך אלא שירש מבעלך א״ל תיזל אדרכתא נישקול מיומא דשלימו ימי אכרזתא עד השתא מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לב״ד ושמאוה והכריזו עליה שלשים יום כמשפט. א״ל הני מילי היכא דליכא מעות בדאדרכתא אבל הכא דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח האדרכתא שמאוה ב״ד והכריזו והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבד כל נכסיו והסופר טעה והכי נמי ב״ד ציוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה שלא כתב ואישתמודענא דנכסי אלין דמותנא אינון והכל יודעים שלא נכתבה אלא על ניכסי המת. אמר לה בהא אפי׳ רבה בר שילא טעי הוא סבר מכדי הני והני דמוקמיה וסבור שתגבה מנכסים שלו ולא היא זימנין דמגבי לה מארעא ואזלה ומשבחה לארעא דא ששמו לה מב״ד ודבעלה מכספא שלא ישביחנה היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ובתר הכי אמר לה האי לאו דידך הוא שקול דידך והב דידי ואתי לאפוקי לעז על ב״ד שלא עיינו בתקנה זו. אע״ג דאמר לה רבא אחוי לי אדרכתיך לא שרוצה לומר דמכי מטיא אדרכתא לידה אוכלת פירות אלא נתכוון לידע אם נכתבה כדין שאם לא נכתבה כדין אין לה פירות עד שתזכה בקרקע. ואין לומר דהתם רבה גרסינן דא״כ היינו צריכין להגיה רבה גם בפ״ק דמכילתין דפסק אחריות טעות סופר הוא כדקאמר ליה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מאימת אכיל פירי ה״ג אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא. וכן הסדר תחילה דבה. ואחריו אביי ואחריו רבא פי׳ מי ששמו לו ב״ד קרקע מאימת היא קנויה לו לאכול פירות אמר רבה מכי מטיא אדרכתא לידיה לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמר בהגוזל בתרא בית דין כותבין לו אדרכתא שטר פסק דין על נכסי לוה שבבל מקום שימצא שלו יקחם ומוסרין לו השטר ומאותה שעה שבא זה שטר לידו אוכל פירות הקרקע. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו מיום שנחתם שטר האדרכתא בב״ד אע״פ שלא בא לידו. רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא אע״פ שבאתה האדרכתא לידו ולא מצא נכסי׳ ללוה עד לאחר זמן וכשמצא הוזקק לבא לב״ד ומכריזין שיש כאן קרקע למכור כדתנן בערכין אם בא זה וקבלה ביותר ממה ששמאוה אחרי׳ מוסרים אותה בידו לאחר שכלו ימי אכרזה: סימן קי ופסק הרב ר׳ ברוך מארץ יון זצ״ל הלכה כרבא וההיא דשילהי הנושא בכתובות חמתיה דר׳ חמא אריכא איתת אחוה הואי זנה עשרין וחמש שנה בבית נשא לסוף אמרה ליה הב לי מזוני אמר לא אית לך מזוני רב לי כתובה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך תבעי לדינא קמיה דרבא בר שילא א״ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר זניתה עשרין וחמש שנה בבית נשא פי׳ בבית אביה דדראי בכתפאי ואמטי לה א״ל טעמא מאי אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרי משום דכסיפא לה הכא נמי כ״ש דכסיפא לה מחמת הכבוד הזה שעשית לה לא הוה קא ציית דינא כתב לה אדרכתא אנכסיה אתא לקמיה דרבא אמר ליה חזי מר היכי דנן א״ל שפיר דנך א״ל וליהדר לי פירי דארעא דשיעור כתובתי דאכל מיומא דאיכתיב לי אדרכתא עלוהי שמאותו היום הם ברשותי א״ל אחוי לי אדרכתיך חזייה דלא הוה כתיב ואישתמודעי דניכסי אלין דמיתנא אינון א״ל אדרכתא לאו שפיר כתיבא שנכתבה על כל נכסיו של זה ושדות שלו אינן משועבדים לכתובתיך אלא שירש מבעלך א״ל תיזל אדרכתא נישקול מיומא דשלימו ימי אכרזתא עד השתא מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לב״ד ושמאוה והכריזו עליה שלשים יום כמשפט. א״ל הני מילי היכא דליכא מעות בדאדרכתא אבל הכא דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח האדרכתא שמאוה ב״ד והכריזו והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבד כל נכסיו והסופר טעה והכי נמי ב״ד ציוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה שלא כתב ואישתמודענא דנכסי אלין דמותנא אינון והכל יודעים שלא נכתבה אלא על ניכסי המת. אמר לה בהא אפי׳ רבה בר שילא טעי הוא סבר מכדי הני והני דמוקמיה וסבור שתגבה מנכסים שלו ולא היא זימנין דמגבי לה מארעא ואזלה ומשבחה לארעא דא ששמו לה מב״ד ודבעלה מכספא שלא ישביחנה היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ובתר הכי אמר לה האי לאו דידך הוא שקול דידך והב דידי ואתי לאפוקי לעז על ב״ד שלא עיינו בתקנה זו. אע״ג דאמר לה רבא אחוי לי אדרכתיך לא שרוצה לומר דמכי מטיא אדרכתא לידה אוכלת פירות אלא נתכוון לידע אם נכתבה כדין שאם לא נכתבה כדין אין לה פירות עד שתזכה בקרקע. ואין לומר דהתם רבה גרסינן דא״כ היינו צריכין להגיה רבה גם בפ״ק דמכילתין דפסק אחריות טעות סופר הוא כדקאמר ליה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush